אלקטריק בלו - גיטרות חמות, סולו תופים וזמרת שחורה ששרה בלוז רוק - מה עוד אפשר לבקש?

אז ככה, אני אמנם חובב ענק של נירוונה ומאור כהן אבל אני עדיין אוהב תמיד לחזור לשורשים שלי ובמקרה הזה אני פשוט יכול להגיד שבלוז תמיד היה שם וגם תמיד יהיה ובסופו של דבר איך שלא נהפוך את זה, כל הרוק ואפילו הרעש העצבני ביותר של הגיטרות התחיל אצל השחורים בשדות הכותנה כשהם התחילו לנגן על איזה מטאטא עם כמה חוטים וקראו לזה גיטרה.

ובחזרה לעניינו, הגיע לידי דיסק של להקת אלקטריק בלו או באנגלית Electric Blue שרק השם כבר אומר משהו, הרכב בלוז רוק ישראלי המונה חמישה נגנים, אני הבנתי שיש להם נגנית מפוחית וזה בטוח משהו שלא רואים כל יום בארץ אז רק על זה קיבלתם כמה נקודות טובות אצלי.

בדיסק חמישה קטעים ואני יכול לסכם אותו בכמה נקודות פשוטות:

1. יש להרכב הזה ביצים

2. זה ההרכב בלוז הכי מקורי שאני שמעתי בארץ

3. יש להרכב הזה ביצים

כן, סעיפים 1 ו – 3 חוזרים על עצמם פעמיים מהסיבה הפשוטה שברגע שאתם תשמעו את הדרייב גיטרות המופלא של אלקטריק בלו (אפילו שהם לא נירוונה) בשיר The Wizard , אתם תבינו על מה מדובר.

התחלתי לשמוע את הדיסק עם Coffee Shop המתחיל באווירה רגועה מאוד אך מתפוצץ עם הזמן וכשהגעתי לקטע האמצעי פתאום השיר עבר מהפך שלא שמעתי כבר הרבה זמן, משהו שהזכיר לי את ג'ף בק משום מה. ללא ספק לא הבלוז הסטנדרטי אבל בהחלט מעניין.

הקטע השני ששמעתי היה Texas Steel – אלוהים יודע מאיפה הוציאו את השם הזה אבל אני אסכם את השיר הזה במשפט אחד – Red house של ג'ימי הנדריקס ללא ספק עם נגיעה קטנה של זפלין וקול של זמרת שאין ספק הרבה יותר טוב משל הנדריקס.

עוד מהפנינים שנמצאים בדיסק הצנום הזה הוא Color Blue, מלבד זה שהוא כמעט גרם לי לחתוך את הוורידים שלי בסוף, יש בו סולו גיטרה שמתובל מעט עם הסאונד Woman Tone שקלפטון היה משתמש בתקופה בו הוא היה מסומם מהתחת. תחפשו את הקטע ביוטיוב, קלפטון מסביר איך יוצרים את הסאונד.



אפילו שהם לא נירוונה, ההרכב הזה הוא בהחלט מעניין, השירים מעובדים היטב עם הפתעות ורעש גיטרות שלא שומעים בבלוז כל יום ובטח שלא בבלוז הישראלי, שומעים שכל אחד מהנגנים הוא קודם כל רוקר בדם וזה באמת מה שיוצא החוצה בסוף, נגני רוק שמנגנים בלוז, וזה מה שמבדיל ביניהם לבין להקת חתונות קאברים כמו דב המר או ההיביג'יביז שחושבים שאם הזמר שלהם נולד בשיקגו או משהו כזה זה הופך אותו לבלוזיסט.

קישורים ומידע נוסף על הלהקה:
http://www.electricblue.co.il

http://www.facebook.com/pages/Electric-Blue/65757378468
http://www.myspace.com/ebluemusic

אז פוסט ראשון שלי ואני אנסה לעשות אותו לעניין

אז אהלן לכולם,
אני יונתן מינץ או בקיצור ג'וני. בן 24 מבת ים (אני יודע לא ממש העיר הכי אידיאלית בעולם), מוזיקוהוליק ואינציקלופדיה מהלכת של מוזיקה.
חטפתי את חיידק המוזיקה בגיל 8 ומאז רק נהייתי יותר ויותר חולה.

למרות שאף פעם לא ממש למדתי לנגן, אני מייחס את עצמי כאינטלקטואל של מוזיקה שמבין יותר במוזיקה מאשר הנגן או מוזיקאי הממוצע בין היתר כי המאגר של תקליטים ודיסקים שלי רק ממשיך להצטבר על המדפים שלי ובמוחי הצנוע והמבריק.

האלבום ששינה לי את החיים היה ללא ספק Nevermind של להקת Nirvana האגדית. אין מה לעשות, וזה פונה לכל אחד מהגיטריסטים שהולך לקרוא את הבלוג הזה, תלמדו לעשות חרחורי גיטרה כמו שקורט קורביין ידע לעשות, אין מה לעשות אבל רעש מנצח.

ולמרות זאת, עם חלוף השנים והעילמותה של להקת נירוונה, בשנים האחרונות אני מוצא את עצמי יותר ויותר מתקרב למוזיקה הישראלית, ובין האהובים עליי אני יכול לשים אצבע על נושאי המגבעת וללא ספק מאור כהן הגדול שלפי דעתי הוא פשוט גאון (כן כן כן, אפילו שהוא לא קורט קורביין).

ועכשיו לעניינו כפי שנאמר, החלטתי לפתוח את הבלוג הזה בשביל לשתף את כולם בתחושות, רגשות ודעות שלי (או בקיצור ביקורות) כלפי מוזיקה על כל סוגיה ולכן החלטתי להקדיש לא מעט מזמני היקר כדי שתוכלו להשתף בחוויה זו ולהגיב (ורק תגובות חכמות בבקשה, בכל זאת הבלוג של ג'וני).

אני בטוח שאתם מחכים בקוצר רוח.....